| שם משתמש |
| סיסמא |
| שכחתי סיסמא |
|
| קטגוריות |
|
|
|
|

למרות שלפסטה יש הרבה אבות, רק האמא האיטלקייה פיתחה את הרעיון הזה לתרבות קולינרית שלמה. ההתחלה של תרבות הפסטה האיטלקית נמצאת כנראה באזור נאפולי, שם הומצאה במאה ה-15 טכניקת ייבוש הבצק לאחר הכנתו, ובישולו בשלב מאוחר יותר. במאה ה-16 כבר התפתחה שם תעשייה שלמה של ייבוש פסטה ושיווּקה במצבה היבש.
סוחרים מצפון אפריקה שקיימו קשרי מסחר ענפים בדרום איטליה במשך מאות שנים הביאו איתם לשם את אטריותיהם היבשות (מקור המילה "אטרייה" הוא בשפה המורית, ובאזור בארי בדרום איטליה אומרים עד היום "אטרייה" כאשר מגישים ספגטי).
עד אז, יש להוסיף, לפסטה באיטליה היתה צורת לזניה בלבד שכן הבצק היה מבוסס על קמח וביצים של מה שלא אפשר את יצירת צורות הפסטה שאנו מכירים היום. הפטנט של יצירת מקרוני, ספגטי ושאר אטריות התחיל רק לאחר המצאת הפסטה היבשה על בסיס קמח ומים.
באיטליה קיימים כ-100 סוגים וצורות של פסטה, והתורה של איך, מתי ובלווית איזה רוטב אוכלים כל אחת מהן, נראית לפעמים מסובכת. אבל אין כל סיבה לבהלה. העיקרון החשוב ביותר בהכנת רוטב עגבניות לפסטה.
לא משנה איזה מתכון פסטה מכינים ובאיזה סוג של פסטה משתמשים, הוא הקפדה על כך שהפסטה החמה תוגש עם הרוטב מיד שהיא יוצאת מהסיר. ניתן למצוא כיום כמות אינסופית כמעט של מתכוני פסטות – עם רוטב עגבניות ועם רוטב שמנת, רוטב אלפרדו או רוטב בולונז, – השפע כל כך גדול שלפעמים קשה לבחור מתכון.
העגבניה הולכת ותופסת מקום ברור ובולט כמזון אשר מספק הגנה מפני מחלות. זאת בזכות הרכיב הנקרא ליקופן, הפיגמנט האדום המעניק לה את צבעה הסמוק. הליקופן הוא נוגד-חמצון ונראה שכוחו בתחום זה רב מאד.
מדענים טוענים כי הוא אחד מ"טורפי" הרדיקלים החופשיים הפעילים ביותר בטבע. נקודה מעניינת נוספת לגביו: הוא נוטה להצטבר באברים מסוימים בגוף, ובהם הריאות ובלוטת הערמונית. שלא במקרה, צריכת עגבניות וליקופן גורמת ככל הנראה להפחתה בשיעורי הסרטן באברים האלה. תזונה עשירה בעגבניות תורמת לשמירה על בריאות הלב וכלי הדם.
התזונה הים תיכונית למשל, הידועה כמסייעת בהגנה מפני מחלות לב, עשירה בירקות ובפירות, ובפרט בעגבניות. כשבוחנים את כל הנתונים המדעיים ואת תוצאות כל המחקרים העדכניים הבחירה ברוטב עגבניות לפסטה שלנו הופכת להיות הבחירה הטבעית למי שחפץ בארוחה משביעה טעימה ומעל לכל בריאה.
הוספת תגובה


